קינוח קרם גבינה וקראמבל שיבולת שועל-בוטנים קליל

הפעם החלטתי שלא לסבך אתכם עם עוגות גבינה אפויות או קרות. עם בסיס או בלי בסיס.
קינוח קליל בכוס הוא אחד הדברים האהובים עלי, לא משנה אם אתם מפוצצים מהארוחה, תמיד משהו שמגיע בכוס יזמין אתכם לטעום ממנו לכל הפחות, או אפילו לסיים אותו לאט לאט, כפית כל פעם.
קרם גבינה עדין שמשתלב מצויין עם קראמבל של קוואקר ושברי בוטנים וחמיצות עדינה של פירות יער שתשבור את המתיקות.

כמובן שאפשר להכין כל מרכיב בנפרד יום קודם ולשמור אטום ולפני ההגשה להרכיב בכוסות, רצוי ממש לפני בגלל שהקראמבל והנשיקות סופחים לאט את הלחות מהקרם ומאבדים מהקראנצ'יות שלהם וחלק ממשחקי המרקמים ילכו לאיבוד.

אני השתמשתי בגבינת שמנת יחסית שמנה אבל כל אחד יכול להשתמש באיזה גבינה שהוא רוצה, רק לא פחות מ 5% שומן, המרקם כבר לא יהיה קרמי, הוא יהפך לנוזלי מידי.
כמובן שגם את פירות היער אפשר להחליף בכל פרי שאוהבים, נקטרינות או משמשים יתאימו פה מצויין, מקרמלים בעדינות את הפירות ומקררים אותם היטב לפני שילובם בקינוח.

קינוח קרם גבינה קליל

לקראמבל-
1/5 כוס דמח לבן
1/2 כוס קוואקר
1/2 כוס שברי בוטנים
1/3 כוס סוכר לבן
1/3 כוס סוכר חום
50 גר' חמאה מומסת
קורט מלח

לקרם גבינה-
100 גר' גבינת שמנת
250 מל' שמנת מתוקה
2 כפות סוכר וניל
גרידה מלימון גדול

תערובת פירות יער-

קופסת פירות יער קפואים
4 כפות סוכר

נשיקות

לקראמבל- מערבבים את כל החומרים היבשים ומוסיפים את החמאה המומסת. מערבבים היטב עד שכל התערובת ספגה את החמאה ומעבירים לתבנית אפייה עם נייר כסף. 

אופים בחום גבוה (200) כעשר דקות כשדואגים מידי פעם לערבב שהתחתית לא תישרף.

לקרם- שמים את כל החומרים בכלי המיקסר ומקציפים עד קבלת קצפת יציבה, מעבירים לשק זילוף.

לתערובת פירות היער- שמים את הפירות הקפואים בסיר קטן יחד עםהסוכר ומבשלים עד רתיחה. מצננים לגמרי לפני השימוש.

להרכבה- מזלפים מעט מקרם הגבינה בתחתית הכוס, מעל מפזרים 2 כפות מהקראמבל ושוברים מעט נשיקות. מזלפים עוד מהקרם ליצירת שכבה אחידה ומעל מניחים 2-3 כפות מתערובת פירות היער.

מעל מזלפים עוד מקרם הגבינה עד לקצה הכוס. מקשטים במעט קראמבל, נשיקה ועלה נענע.

הקינוח נשמר במקרר כיומיים.

אז מזמן לא דיברנו.

מזמן לא פרקתי את העצבים בבלוג, בעיקר כי הקדשתי אותו לאוכל כמעט כל התקופה האחרונה.

חשבתי אולי לשתף אתכם במה שעבר עלי בזמן האחרון (חלקית כמובן, כי למי יש את הסבלנות לשמוע על הצרות של אנשים אחרים, כי לכל אחד יש משקולות משלו על הכתפיים).

היום (או יותר נכון אתמול, אבל בואו לא ניתפס לקטנות טוב?) החלטתי ללכת לסרט לבד.
אמצע השבוע ומחר יום עבודה, אבל חשבתי שאני צריכה קצת זמן לבד עם עצמי.

נכון, אני רוב הזמן לבד עם עצמי, אבל נראה לי שיש כל מיני חכמים שכאלה שאומרים שצריך ללמוד להיות לבד עם עצמך באמת לפני שתוכל להיות עם מישהו אחר.

אז הלכתי לסרט לבד. הכי לבד שכבר אפשר, מול כל השאר. זוגות זוגות.

טוב, אני קצת מקדימה את המאוחר כי כל המחשבות על הלבד היו עוד הרבה קודם.

נחזור קצת אחורה, קצת יותר מחודש.

כמו כל רווקה בשנות השלושים לחייה (כנראה), גם לי יש פרופיל באחד מאתרי ההכרויות הגדולים. הרי תמיד שומעים על הזוג הזה, המוצלח נורא, אלה שנראים מושלם ביחד. הרי ברור שהם הכירו באחד מהאתרים האלה. אני מנסה כבר כמה זמן. אז זהו, שאחרי כמה שנים לא מוצלחות באתר הזה קצת שיפצתי את הפרופיל, החלפת תמונות, עידכון תעסוקה ומה אני מחפשת.

ועוד משהו קטן. כנראה שהיה הכי חשוב למי שמסתכל על הפרופיל שלי חוץ ממני- בין "מערכת יחסית ארוכת טווח" ל "קשר ידידות" היה גם ה"קז'ואל סקס".

עד עכשיו הרובריקה הקטנה וכאילו חסרת חשיבות הזאת לא היתה מסומנת, באמת חשבתי שאנשים יסתכלו עלי ברצינות בלי שלט הניאון הקטן שרשום בו SEX מהבהב ליד תמונת הפרופיל הייצוגית ששמתי וירצו משהו קצת יותר מעמיק משעתיים חסרות משמעות לחלוטין...

אוי כמה שטעיתי.

ברגע שהריבוע הקטן והמטריד הזה סומן גם הוא, מאולי פנייה אחת בשבועיים פתאום ה INBOX שלי התמלא ביותר מעשר פניות ביום!

בואו נגיד את זה ככה- 

טווח הגילאים של הגברים (אם אפשר לקרוא להם ככה) שפנו: 19-45

סטטוס אישי: רווק, במערכת יחסית, נשוי, גרוש, You name it...

בבת אחת הרגשתי נחשקת. אפילו לפעמים קצת יותר מידי אם לשפוט לפי ההצעות שקיבלתי.

רוב ההודעות שקיבלתי נמחקו כמעט מידיית, הרי אם אני כבר הולכת על נושא הסטוצים לפחות שאני גם אמצא את הצד השני מושך, לא?  

כמה קיבלו תגובה ובודדים המשיכו לשיחה מעבר לאתר.

אני לא יכולה להכחיש שעניין ה"חד פעמי" קרץ לי ו-וואלה, כשהתאים גם קפצתי על הרעיון.

אבל הכל רק גרם לי להרגיש עוד יותר לבד, כי מה זה משנה הסקס אם אין עם מי להתעורר.
*עידכון קטן* אחד מהפונים, צעיר בן "37" רק שאם הוא בן 37 אני מלכת הגלקסיה, שלא קיבל את הדחייה שלי באותה הקלות כמו האחרים, בהודעה האחרונה כתב לי למסור ד"ש לבנק הזרע.
אז כן, אני שוקלת לסגור את הפרופיל.

וכמובן שכל הרגשות המחורבנים האלה רק גורמים לחשוב על זה שהתפספס.

זה שהכרתי בזמן ההתנדבות במד"א בתקופת התיכון, בן גילי שנראה שהיה בלתי מושג לחלוטין. הוא היה אחד מהטובים.

חכם, נאה, גיקי כמו שאני אוהבת. נו מוצלח כזה. אבל עם החברים הקרובים מסביב ולמרות שהוא היה אחד החברים הטובים שלי באותה התקופה לעולם לא חשבתי שהוא יסתכל עלי כעל מעבר לידידה.

אחרי הצבא הקשר קצת התרופף אבל חזר אחרי ששלחתי אליו הודעה אם הוא יוכל לבוא לעזור בלימודים לפסיכומטרי. כן הוא היה מדריך פסיכומטרי, מהסוג הזה של מוצלח.

אז הוא קפץ. הקטע עם הפסיכומטרי נפתר תוך שתי דקות בערך ושאר הזמן ישבנו ודיברנו.

כשליוויתי אות לאוטו החלטתי שאני חייבת לעשות משהו אחרת אני אתחרט על זה.

אז נישקתי אותו.

הוא קצת היה בהלם כי הוא ממש לא היה מוכן לזה וראיתי את הגלגלים זזים בלי הפסקה והוא לא ידע כל כך מה לעשות או איך להגיב אז לקחתי צעד אחורה. אחרי כמה דקות של התלבטויות כנראה שמשהו השתנה בנקודת המבט שלו עלי והוא משך אותי אליו לעוד נשיקה.

העניינים קצת התחממו והמשיכו הלאה.

אבל אחרי כמה ימים כשניסיתי לדבר איתו ולנסות לראות אם אפשר להתקדם הוא לא היה כל כך תקשורתי אז הפסקתי לנסות.

ככה הקשר התנתק עד שעברתי לירושלים, שאלתי אותו אם הוא יבוא לבקר אותי וגם אז נענתי בגימגום הידוע. ויתרתי.

לא יודעת למה, וחשבתי שבאמת כבר שכחתי אותו אבל בשנה האחרונה של הלימודים (4 שנים אחרי המפגש האחרון) החלטתי לשלוח אליו הודעה אם הוא רוצה להצטרף אלי כשאני הולכת לעשות את הקעקוע הראשון. תבינו, הוא זה שבא איתי לעשות את הפירסינג בלשון (כן, היה לי אחד כזה לדקה וחצי בערך) אז חשבתי שהוא ירצה להצטרף.

הוא לא יכל לבוא באותו היום אבל קבענו להיפגש בהזדמנות הקרובה.

בערך שבועיים אחר כך קפצתי אליו, הוא בדיוק עבר דירה אז הבאתי לו עציץ עם עשבים לתה שזכרתי שהוא אוהב.

הרבה דיבורים, השלמת פערים מהשנים האחרונות ווידוי.

אמרתי לו שהוא ה"קריפטונייט" שלי (למי שלא דובר גיקית זה אומר שהוא מבטל כל כוח שהיה לי לעמוד בפניו) שהייתי מאוהבת בו מאז, מכיתה י'. שאותו אני רוצה. זה לא שלא היו אחרים שיצאתי איתם וניסיתי למצוא מישהו אחר אבל הוא תמיד נשאר שם, במאחורה של המוח.

הוא לא אמר כלום, כי מה כבר אפשר להגיד על דבר כזה והוא בדיוק היה אחרי מערכת יחסית שקצת שיבשה לו את החיים. אז נשמור על להבה קטנה בינתיים. ננסה.

ועוד קצת התעסקויות PG13.

ברור שהכל התפוצץ לי בפנים כמה ימים אחר כך, אחרי שהוא שלח לי הודעה שהוא חושב שהוא לא יכול להתחיל עכשיו משהו חדש. מצטער.

זה היה קצת אחרי יום העצמאות, שנה אחרונה לתואר ואני צריכה להיות הכי מרוכזת שאפשר, אבל איך אפשר כשהלב מרוסק לחתיכות הכי קטנות שיכולות להיות.

אחותי קראה לו נקניק. שהוא לא שווה את הבכי.

עברו עוד כמה שנים מאז. עברו עוד כמה דייטים, כושלים בעיקר. 

כי באמת מחקתי את המספר שלו אחרי ההודעה ההיא. ובאמת ניסיתי לשכוח. עכשיו, 5 שנים מההודעה ההיא ומזוכיסטית שכמוני שלא מצליחה לשכוח גם מחפשת אותו בפייסבוק. ומוצאת.

זה היה לפני שבועיים בערך.

הייתי אחרי משמרת לילה בעבודה, קצת שתיתי והרבה עייפה ובעיקר עם הרבה שנאה עצמית על התקופה האחרונה שחוץ מלעבוד ולישון אני לא עושה כלום. שלחתי אליו הודעה בפייסבוק.

הרי רואים שאת הסימון הקטן הזה שקוראים את ההודעה.

הוא ראה אותה. את זה שכתבתי לו שאני עדיין רוצה אותו.

הוא לא ענה.

למחרת כשלא הייתי שיכורה ולא יכולתי להאשים שום דבר אחר חוץ מאת עצמי כתבתי עוד הודעה, שאיבדתי אותו פעם אחת יותר מידי ואני אמשיך לנסות כי אין לי מה להפסיד.

הפעם הוא ענה.

הוא בזוגיות וטוב לו.

כתבתי מאוד מנומס, אני שמחה לשמוע שטוב לך. אני לא אציק לך יותר.

וכבר לא יכולתי לעצור את הדמעות. 

אתם יודעים, קצת בעייתי לעבוד כשכל רגע הבכי יכול להתחיל. במיוחד שפתאום התחיל השיר המקולל של אדל Someone like you. אז צעקתי להחליף את השיר ויצאתי מחוץ למטבח לבכות ולנסות להירגע. כן, עד כדי כך שירים משפיעים עלי. תוך כדי העבודה התכתבתי עם פיטר, אחד המדריכים מהטיול האחרון, בחור אירי חמוד שמצליח לסבול את השטויות שלי, על כל הסוגים. כן, הוא תפוס. אבל סופג את כל מה שאני כותבת לו. ובחזרה. הוא קצת הצליח להרגיע.

כל זה היה בסוף השבוע האחרון, אז אם נראתי למישהו מרוחקת קצת יותר מהרגיל, זאת הסיבה. לא, אל תשאלו אותי אם אני בסדר כי אני לא. אבל אני מנסה.

חזרנו להיום וללבד.

לאישתו של בן דוד שלי יש מנהג. היא הולכת לסרט פעם ב- ומפנקת את עצמה בקצת זמן אישי. סתם ככה להיות לבד עם עצמה. בלי הבית, בלי העבודה, בלי דאגות.

אז החלטתי לנסות גם כן. אולי עם הזמן אני אדע איך לאהוב את עצמי באמת, שגם לי מגיע קצת יותר ממה שאני מוכנה לתת לעצמי. כל הזמן אומרים לי שאני דואגת יותר מידי, שאני חושבת על כל דבר יותר ממה שצריך.

והם צודקים. אז החלטתי קבל עם ומרשתת- להשתנות.

כמה אני אצליח? לא יודעת, אבל לפחות אני מנסה.

אז סיימתי את מה שהייתי צריכה לעשות היום, ביום חופש, כן? עדיין אני עושה דברים כמו להכין את הטור של השבוע (אל תשכחו לבדוק אותו, אחלה קינוח לשבועות).

התלבשתי ונסעתי לסינמה סיטי.

בחרתי סרט שכנראה אף אחד לא היה הולך איתי אליו ואז לא הייתי צריכה לסבול את הפרצופים אם כן הייתי גוררת מישהו שלא רצה לראות אותו מלכתחילה.

הגעתי קצת מוקדם, הלכתי לקנות כרטיס ולהסתובב בין "מבחר" החנויות. הרי ברור שהמקום שאני אבלה בו את מרבית הזמן הוא סטימצקי. לא תכננתי לקנות משהו אבל איך אפשר שאני לא אצא משם עם לפחות שני ספרים. טוב, גם זה פינוק בשבילי.

טוב, הגיע הזמן לעלות לאולם. לקחתי את הדיל XL של פופקורן ענק ושתייה ענקית (המוכר היה בטוח שאני מתבלבלת כי לקחתי את השתייה הגדולה 1.3 ליטר של זירו, הוא שאל פעמיים... בטח לא הבין לאן כל זה הולך) ועוד חטיף שלא באמת עניין אותי, השארתי שם חצי מהמשכורת כי הם עדיין חושבים שככה אנשים צריכים לשלם, אבל אמרתי יאללה, זה גם סוג של פינוק.

טוב, התחיל הסרט. נגמר הסרט. נגמר הפופקורן הענק וכמעט כל השתייה. לא החלטתי אם אני במצב רוח לגלידה כי אני בטח לא אסיים אותה (כן, עם גלידה יש לי בעיה, מתוק מידי וקר מידי ביחד)  אז קניתי קצת גומי בדוכן הממתקים וחזרתי הביתה.

כמו תמיד שאני הולכת ברחוב לבד אני עם אוזניות. זה הפלייליסט שהתנגן באותן הדקות בדרך חזרה.

אחד השירים שאני הכי אוהבת של KISS והוא גם היה השיר של אחרי החופה של אחד החברים הכי טובים שלי מהעבודה. אז אחרי שיצאתי מהסרט בהרגשה קצת יותר טובה, לשמוע את השיר הזה עשה לי עוד קצת טוב.

אבל אחר כך זה התחיל-

ועד כמה שאני אוהבת את אלאניס, ברור שהתחלתי לדמוע. באוטובוס. ליד אנשים. נכון שהשיר הזה מנסה לחזק אבל עדיין לא הצלחתי להחזיק מעמד.

ואז אקסל התחיל לזמר. קצת נרגעתי...

ואיך אפשר שלא לשיר (בראש, ברור, כי עדיין אוטובוס) את שנדליר או תוך כדי להיזכר בקליפ הקורע של נוי אלוש...

אחר כך היו עוד כמה שירים, אבל זה לא באמת משנה לפואנטה. וכן, יש לי טעם מאוד אקלקטי במוזיקה... תפסיקו לצחוק.

בחצי הדרך מתחנת האוטובוס לדירה יש פאב אירי חדש. תמיד רציתי להיכנס ולשבת אבל אין לי עם מי.

הפעם נכנסתי. רק צ'ייסר אחד של ג'ק. עם ג'ק הכל נראה קצת יותר ורוד. אחלה בחור ג'ק.
כיבדתי את המארחת ואת הברמן בנחשים וחזרתי הביתה.

אה, הפואנטה.

אין באמת אחת כזאת. סתם תקופה מחורבנת שאני מקווה שתיגמר בקרוב.

ולכל מי שקורא את הפוסט ויראה אותי בימים הקרובים, בין אם בבית או בעבודה-

שוב, אני אהיה בסדר אז אל תשאלו אותי שאלות קשות שאין לי תשובות עליהן או תסתכלו עלי במבט שונה מבדרך כלל, כי אתם מכירים אותי מספיק טוב כדי לדעת שאני שמה לב לכל שטות.

למשפחה הקרובה- אני אוהבת אתכם. אני יודעת שאני לא אומרת את זה אבל זה לא אומר שזה לא נכון. 

לחברים- ע"ע משפחה. אני יודעת שאני לפעמים יכולה להיות יותר מידי במיוחד עם הדילמות המוזרות שלי, האאם האאם רסקין, אבל אתם יודעים. אם לא אתם אז מי?
למאיה- בזכותך אני מנסה.

לאחותי- אני מקווה שבקרוב אני אראה את עצמי כמו שאת רואה אותי,

הפוסט הזה מוקדש לך. 

פילה סלמון בציפוי קשיו, פרמזן ועשבי תיבול

לכבוד שבועות החלטתי להכין משהו קצת שונה.
כמובן שכל הרשת מלאה במתכוני גבינות ובצקים למיניהם, לכן החלטתי דווקא להכין דג. משהו קליל שהולך נהדר ליד כל שאר המנות החגיגיות שעל שולחן החג.

פילה סלמון בחתיכה אחת פותר הרבה מאוד בעיות, כשמכינים את הדג בצורה הזאת אין צורך להתחיל להתעסק עם כמה מנות יחד, לדאוג שכולן אפויות באותה המידה ומה אם נגלה אחת לא תצא טוב?
כשיודעים שמהחתיכה הגדולה שמכינים כל אחד לוקח כמה שהוא רוצה וכל אחד יהיה מרוצה, הרבה דאגות כבר יורדות מהראש.

את המנה הזאת אני בטוחה שאתם מכירים, כל אחד בגרסא קצת אחרת.
הפעם החלטתי לשלב בין הסלמון לציפוי הקראנצ'י של אגוזי קשיו, פרמזן ועשבי תיבול. הטעם האגוזי של הקשיו תורם פה מאוד לעושר של הסלמון והמרירות של גרידת הלימון ועלי המרווה.
חשוב שהציפוי יהיה משמעותי ולא דק מידי, הוא אחד הגורמים לכך שהדג נשאר עסיסי ולא מתייבש באפייה.

כמה דגשים-
- אני השתמשתי בסלמון עם עור, הורדתי אותו לבד. אם אתם לא יודעים איך, בקשו ממוכר הדגים לעשות זאת. למרות שהעובדה אם יש עור או אין עור לא משנה כלום במנה, סתם משהו אחד פחות להתעסק איתו.
- שילוב הטעמים של עשבי התיבול מאוד מתאים לדעתי לדג. כמובן שבזיליקום גם כן יכול מאוד להתאים רק אל תעמיסו יותר מידי טעמים יחד.
- במקום אגוזי קשיו אפשר לשים אגוזי לוז.
- כמובן שאפשר להכין את המנה כמנות אישיות ולפרוס את הפילה למנות בגודל אישי, רק שימו לב לזמן האפייה שמתקצר משמעותית.

פילה סלמון בציפוי קשיו ועשבי תיבול
4-6 מנות

1 ק"ג פילה סלמון
שמן זית

לציפוי-
50 גר' קשיו
2 פרוסות לחם
100 גר' פרמזן
חופן עלי פטרוזיליה
10 עלי מרווה
גרידה מלימון גדול
3 כפות שמן זית
מלח גס
פלפל שחור גרוס

מנקים את הסלמון אם נשארו קשקשים, מזלפים מעט שמן זית על נייר האלומיניום ומניחים את הדג כשצד העור בחלק התחתון.

שמים את כל חומרי הציפוי בבלנדר וטוחנים היטב עד שמקבלים פירורים אחידים.

כשהציפוי מוכן מכסים איתו את הדג, ממש מועכים אותו כדי לקבל מעטה אחיד וקשיח שמצפה את הדג.

מכניסים לאפייה בתנור שחומם מראש לחום גבוה (200) ל-20 דקות בדיוק.

בגמר האפייה מוציאים את הדג מהתנור ונותנים לו לעמוד כמה דקות בודדות לפני ההגשה.

דואט ממרחים פיקטנים

אם גם אתם כמוני, אתם בטח גם אוהבים לשלב כל מיני טעמים ולבדוק את הגבולות המוכרים לנו.
חוץ מהעובדה שאני אוהבת לנסות שילובים שונים של טעמים במתכון עצמו, אני אוהבת לבדוק שילובי טעמים בין המתכונים עצמם ואם הם משתלבים יחד על הצלחת ובבלוטות הטעם.
טעמים ומרקמים שונים יחד נותנים הרבה יותר לארוחה מאשר הדברים המוכרים.

אז נכון שאי אפשר להמציא את הגלגל ביותר מידי מובנים ואם אני אחפש מספיק רחוק ברשת אני אמצא עוד מישהו שחושב גם כן על אותם שילובים.

אמנם שני הממרחים שהבאתי פה הם לא המצאת המאה, אבל הם טעימים, כל אחד בדרכו שלו.
ממרח הפלפלים הקלויים אמנם ידוע ומוכר, אבל אין על הפשטות שלו. הקלייה של הפלפלים על להבה חשופה לעומת השימוש התמידי שלי בטוסטר אובן (כי ככה אפשר לשכוח מהפלפלים לחצי השעה הקרובה וללכת לראות משהו במחשב עד שצריך להפוך אותם...) מביא טעם חדש למנה- הקליפה השרופה וטעם החריכה הוא המימד החדש שלא היה מגיע מהטוסטר.

על ממרח השעועית הלבנה והוואסאבי חשבתי די הרבה זמן לפני שהכנתי בפעם הראשונה, בעיקר אם הם באמת יתחברו ויתאימו.
נו טוב, מה יכול להיות רע? אם לא מנסים לא יודעים.
ואתם יודעים מה? דווקא אחלה שילוב...
המרירות העדינה של גרדת הלימון, החמיצות של המיץ והחריפות העוקצנית של הוואסאבי מאוד מתאימים למרקם הרך של השעועית.

ואתם יודעים מה עוד?
שני הממרחים הולכים יחד מצויין!

ממרח שעועית לבנה וואסאבי

1 כוס שעועית לבנה מבושלת
מיץ וגרדה מלימון גדול
אבקת וואסאבי לפי הטעם
מלח גס
2-3 כפות שמן זית

שמים את כל החומרים בבלנדר וטוחנים עד קבלת אחידות מרקם שאוהבים.

טועמים ומתקנים תיבול אם צריך.
מעבירים לכלי אטום, נשמר כשבועיים במקרר.

ממרח פלפלים קלויים

1 פלפל אדום גדול
1 פלפל צהוב גדול
1 פלפל ירוק חריף
2 שיני שום
מלח גס
פלפל שחור גרוס
3-4 כפות שמן זית
מיץ מלימון גדול

קולים את הפלפלים על להבה גלוייה, בזהירות עם הפלפל החריף. כשכל הקליפה שחורה מורידים מהאש ומעבירים לקערת זכוכית, כשכל הפלפלים קלויים מכסים בעזרת ניילון נצמד ומניחים בצד לכחצי שעה.

לאחר חצי שעה מקלפים את הפלפלים ואם נשארת קצת קליפה שרופה, תשאירו, היא רק תוסיף לטעם.
שמים את הפלפלים יחד עם שאר החומרים בבלנדר וטוחנים עד קבלת מרקם אחיד. אפשר לטחון יותר ואז מקבלים ממש ממרח או שאפשר להשאיר עם מעט חלקים קצוצים דק.

טועמים ואם צריך מתקנים תיבול.
מעבירים לכלי אטום, נשמר כשבועיים במקרר.

פשטידת פסטה ופרחים

אם אתם כמוני אז בטח גם לכם יש קופסא של פסטה מבושלת שנשארה מארוחת הערב מלפני כמה ימים במקרר, אך אבוי, נגמר הרוטב ואין כוח או מרכיבים להכין רוטב חדש.
אבל ברור שיש לכם קצת ירקות במקרר שאיתם אפשר להכין אחלה פשטידה!

היתרון הכי גדול בפשטידה, בכל פשטידה לא רק זאת ספציפית, הוא שאפשר לשים בה כל מה שנשאר במקרר, לתבל קצת לפי הטעם, לאפות ולקבל יופי של ארוחה שלמה. רק סלט קטן ליד והכל מושלם.
הפעם יחד עם הפסטה שנשארה, נשארו כמה פרחי כרובית וברוקולי מפעם אחרת שבה הכנתי את פרחי הכרובית האפויים והפעם הוספתי לתבנית גם פרחי ברוקולי (כדאי לכם לנסות, יוצא מעולה) ולא אפיתי כמות גדולה כמו בדרך כלל אז נשארו לי די הרבה פרחים מופרדים ונקיים.

כמובן שההחלטה ההגיונית היא לאחד בין הפרחים לפסטה המבושלת עם קצת גבינת גאודה מגורדת (זה מה שהיה לי, אבל כל גבינה קשה שאתם אוהבים תתאים), תיבול כמו שצריך וזה כל מה שצריך.

פשטידות הן מנות מצויינות להכנה מראש,כוונתי היא לא רק לאפות מראש יום קודם ואז יש ארוחה מוכנה, אלא הכנה מוקדמת של כל התערובת (במקרה שלא מעורב בצק במנה) בתבנית האפייה עצמה, ממש עד הפרטים הקטנים של קישוט אם קיים ושמירה במקרר עד לרגע האפייה. אחלה שיטה להכין לילדים ארוחה חמה וכל מה שהם צריכים לעשות זה להכניס לתנור\טוסטר אובן לאפייה.

פשטידת פסטה ופרחים

2 כוסות פסטה מבושלת
1 בצל גדול
1 כוס פרחי ברוקולי קצוצים דק
2 כוסות פרחי כרובית קצוצים דק
2 ביצים L
500 מל' שמנת לבישול
1 כוס גבינה קשה מגורדת (אני השתמשתי בגאודה)
מלח גס גרוס
פלפל שחור גרוס
כפית גדושה שום גבישי

תערובת פירורי לחם-
5 כפות פירורי לחם מתובלים
5 כפות פירורי לחם מוזהבים
סומסום

חוצים את הבצל ופורסים רצועות לאורכו. מטגנים במחבת חמה עם שמן זית עד הזהבה.

שמים בקערה גדולה את כל החומרים יחד עם הבצל המטוגן, מתבלים לפי הטעם ומעבירים לתבנית פיירקס מתאימה.

מעל מפזרים את תערובת פירורי הלחם ומכניסים לאפייה בתנור שחומם מראש לחום גבוה (200) לשעה ורבע, עד שהתערובת יציבה ופירורי הלחם זהובים וקריספיים.

מוציאים מהתנור ומניחים על השיש להתייצבות לרבע שעה לפחות, לפני ההגשה.

דואט סלטים לצד הארוחה

לכבוד יום העצמאות שמתקרב בצעדי ענק כל הרשת מלאה במתכוני בשר למיניהם. מרינדות, קבבים והמבורגרים מציפים את העיניים והפה בריר ורק לחכות שיגיע כבר הרגע שהבשר יעלה על המנגל.
אז עד שהמנגל יתחמם והבשר יהיה מוכן יש לכם קצת זמן להכין כמה סלטים שישבו ליד על השולחן וירעננו את הטעמים הכבדים.

את שני הסלטים אפשר להכין מאוד מהר אם יש את כל המרכיבים, שעה עבודה ויש לכם שני סלטים טעימים ולא סטנדרטיים, עם טעמים מפתיעים.

את סלסת הפלפלים הקלויים אני מכינה בדרך כלל עם אמפנדס, הטעמים מאוד מתאימים והולכים יחד מצויין. ברור שאם אתם מוצאים תירס טרי עדיף להשתמש בו על פני המשומר, אבל גם הוא עושה את העבודה מצויין.
אני קולה את הפלפלים בתנור\טוסטר אובן, אבל מי שרוצה יכול לקלות על להבה פתוחה- על הגז או על המנגל ואז גם מקבלים טעם מעושן יותר והפלפלים מוכנים יותר מהר.
את הסלסה כדאי להרכיב ממש לאחר שקילפתם את הפלפלים, הפלפלים עדיין חמימים ויתפסו את         טעמי התיבול הרבה יותר חזק.

סלסת פלפלים קלויים

6 פלפלים צבעוניים
1 בצל סגול בינוני
5 גבעולי סלרי בהירים
צ'ילי חריף לפי הטעם
4 שיני שום כתושות
חופן עלי פטרוזיליה
חופן עלי שמיר
1 כוס גרעיני תירס
פלפל שחור
מלח גס גרוס
שמן זית
מיץ מלימון גדול

שוטפים היטב את הפלפלים, מניחים בתבנית מעל נייר אלומיניום, מורחים במעט שמן זית ומכניסים לתנור שחומם מראש לחום גבוה מאוד (220) לחצי שעה. לאחר חצי שעה מסובבים את הפלפלים חצי סיבוב וממשיכים לאפות עוד כחצי שעה, עד שכל הצדדים שחומים עד שרופים קלות.

מעבירים את הפלפלים לקערה וסוגרים אותה עם ניילון נצמד, מניחים בצד לכשעה וכשהפלפלים מספיק קרים בשביל להחזיק ביד מקלפים את הקליפה ומוציאים את הליבה והגרעינים. אין צורך לשטוף אותם אם נשארים חלקי קליפה שרופים, זה חלק מהטעם.

את הבשר הנקי קוצצים לקוביות קטנות ומניחים בקערה בינונית.

קוצצים דק את כל שאר הירקות ועשבי התיבול ומוסיפים לקערה. 

מתבלים לפי הטעם כרבע שעה לפני ההגשה כדי שכל הטעמים יתערבבו.

סלט פטריות חמוץ-מתוק

2 סלסלות פטריות שמפיניון
2 גבעולי בצל ירוק שלמים
3/4 כוס פקאן מסוכר קצוץ
1/3 כוס שמן צמחי
1/3 כוס סויה
1/3 כוס חומץ בלסמי
1/2 כפית שמן סומסום
פלפל שחור
2 כפיות סוכר חום

קוצצים גס את הפטריות ומניחים בקערה בינונית.

קוצצים דק את הבצל הירוק ומוסיפים אותו ואת הפקאן המסוכר.

מערבבים את כל חומר הרוטב יחד וכחצי שעה לפני ההגשה מערבבים עם הסלט.

מגישים בטמפרטורת החדר.

דואט קרקרים שיבולת שועל

נחשו מה?

כן, כן, זה הזמן הזה בחודש!

אה, לא זה.. התכוונתי לאתגר החודשי של מנטקה, נו באמת.

כן, אני די מפשלת בזמן האחרון עם עינייני האתגר בעיקר בגלל העבודה, אבל גם בגלל שעד שכבר יש לי רעיון אני לא מספיקה לבצע אותו. 

או לפחות זה מה שקרה בשלושת(!) החודשים האחרונים, אז אם אתם רוצים לבדוק מה היה:

חודש שקדים

חודש תפוזים

וחודש אבוקדו! כן, אבוקדו! ואפילו היה לי רעיון מגניב אבל כמובן שלא הספקתי להכין בזמן.

אני מורידה את הכובע הוירטואלי שלי בפני חבריי לאתגר על ההתמדה!

כמה שאני רוצה להספיק הכל ובסוף כלום לא יוצא לפועל.

החודש המרכיב המאתגר הוא שיבולת שועל ובתור חובבת דגנים שכמותי לא יכולתי לוותר על ההזדמנות להכין הפעם משהו טעים. 

תהליך העבודה שלי מאוד ברור- לרשום שטויות על פתקים מרובעים קטנים בתקווה שיום אחד אני אגיע אליהם והם גם ייכנסו לתנור...

אז אתם רואים את הפוסט הקודם בבלוג, זה שהתפרסם בטור ב mynet לפני חודש בערך? על הצד האחורי של אותו הפתק היה מתכון של קרקרים שלקחתי מאמא שלי, מאיזה פעם שהיא הוציאה מתכון מהאינטרנט הזה שלה וגם הכינה אותו. 

זכרתי שהם ממש מצאו חן בעיני אבל לא זכרתי מה המרקם או הטעם שלהם...

גאון, כבר אמרתי?

נו מילא, מה יכול להיות רע בשיבולת שועל עם כמה דברים בפנים בשביל טעם?

הפעם הרעיון הגיע די מהר.

המתכון הבסיסי היה רק עם וניל, אני החלטתי שלא מספיק לי רק וניל אז הוספתי גם קינמון.

ממש במקרה ובלי להתכוון יצא לי חטיף נייצ'ר ואלי ביתי! והוא ממש טעים... קצת פחות קריספי מהמקור אבל עולה עליו בטעם.

את הקרקר המלוח החלטתי להכין בעיקר כי רציתי איזשהו ניגוד לטעמים המתוקים החזקים והשילוב של שום-שמיר ושיבולת שועל הוא נהדר. 

קצת גיוון במתכון רק מוסיף טעם בחיים...

ואם בא לכם לבדוק מה חבריי לאתגר הכינו, רוצו להקליק!

יש גם גלידה!

קרקר וניל-קינמון

110 גר' חמאה רכה
1/2 כוס סוכר חום

1 מקל וניל
קינמון לפי הטעם
קורט מלח

1 כוס קמח לבן

1.5 כוס שיבולת שועל שלמה

שמים בקערת המיקסר את החמאה, סוכר ותבלינים ומקרימים עם וו הגיטרה עד קבלת קרם רך ואחיד.

מוסיפים את הקמח ושיבולת השועל בכמה פעמים לחילופין, כשמסיימים עם הקמח.

מידי פעם עוצרים ומגרדים בעזרת מרית את הדפנות והתחתית כדי לקבל בצק אחיד, מעבדים רק עד קבלת מרקם אחיד.

מעבירים לנייר אפייה גדול, מניחים מעל נייר אפייה שני ומרדדים למשטח בעובי חצי ס"מ בערך.

מכניסים למקרר לכחצי שעה להתייצבות.

מוציאים מהמקרר, מפרידים את נייר האפייה העליון אך לא מורידים אותו, הופכים צד ומפרידים את הנייר שהיה התחתון ואותו כן מורידים (זה צעד מאוד חשוב, אחרת הקרקרים קצת יידבקו לנייר ויהיה קשה להפריד אותם ממנו לאחר האפייה) וכשהבצק המרודד מונח על משטח עבודה פנוי מסמנים בעזרת סכין גדולה או רולר של פיצה את גודל הקרקרים שרוצים לחתוך.

מורידים שאריות של בצק מהצדדים כדי שהמשטח המרודד יכנס לתבנית האפייה שטוח בלי קצוות מעוגלים.

מעבירים את נייר האפייה לתבנית גדולה ומכניסים לאפייה בחום בינוני (165) לכ-30 דקות עד הזהבה ובנגיעה הבצק התייצב ולא רך.

מוציאים את המשטח מהתנור ומניחים בצד לכמה דקות בודדות, רק כדי שיהיה נוח להעביר חזרה למשטח עבודה בלי התבנית.

לאחר כמה דקות מעבירים את נייר האפייה למשטח עבודה נקי ובעזרת הסכין הגדולה מהמערכה הקודמת עוברים על הסימונים ממקודם וחותכים את הקרקרים עד הסוף.

כדאי מאוד לעשות את כל הפעולות האחרונות בזהירות כי הקרקרים עדיין לא יציבים לגמרי ומאוד עדינים ושבירים מאוד.

את הקרקרים החתוכים משאירים באוויר הפתוח עד שהם מתייצבים ומקררים לגמרי. לאחר מכן שומרים בכלי אטום עד שבועיים.

אם ישאר מהם משהו...

קרקרים שום-שמיר

150 גר' חמאה רכה
1/2 כפית מלח
שום גבישי
חופן עלי שמיר מיובש (אפשר גם טרי)
1 כוס גבינת גאודה מגורדת
1 כוס קמח לבן
2 כוסות שיבולת שועל שלמה

שמים בקערת המיקסר את החמאה, תבלינים וגבינת הגאודה ומעבדים עם וו הגיטרה עד קבלת קרם אחיד.

מוסיפים את הקמח ושיבולת השועל לחילופין ומסיימים עם הקמח.

מעבדים את הבצק באותה הצורה של הקרקרים המתוקים.

הקרקרים המלוחים נאפים גם כן באותה הטמפרטורה (165) אך קצת יותר זמן מהמתוקים, שימו לב אם אתם מכינים את שני הסוגים יחד.