אני מאוד אוהבת מטבחים.
יש בהם משהו מאוד מנחם לדעתי.
כשההורים שלי שיפצו את הדירה הישנה של סבתא שלי (הכל בסדר היא פשוט כבר לא גרה שם) כי היה צריך כבר להחליף את הכל כדי שאפשר יהיה לגור שם, היה לי קצת קשה לראות את המטבח נהרס.
אפשר לומר שזה מטבח שגדלתי בו (אחד מהם לפחות...) ולראות את האריחים (שיובאו מסתבר מאיטליה) שבורים ובתוך שקי פסולת בניין היה נורא. זה אולי הדבר שהכי אהבתי בבית.
הם אולי לא היו הדבר הכי מדהים שראיתם, אבל הם חלק מהעבר שלי, כמו לשבת ולעשות תחרות מי מסיים ראשון את קערת מרק העוף עם 'לוקשים' בקולי קולות עם סבא שלי, הררי הסופגניות המפוזרות להתפחה ברחבי המטבח בחנוכה ואת סיר המרק האדום עם האורז שעומד ומתבשל על הגז (זה שלפני כמה שנים התקשרתי את סבתא כדי לדעת איך היא הייתה מכינה אותו).
הסירים נשארו והזיכרונות גם.
אז כחלק מהעיצוב החדש שנתתי למטבח וכדי שכל פעם שאני אכנס אליו אני אזכר בזמנים קצת יותר פשוטים, חיטטתי בשקי הפסולת בזמן השיפוץ וזה מה שעשיתי:
מיסגור פשוט לפי מידה, גיליון של סול שחור וקצת זמן פנוי.
יש בהם משהו מאוד מנחם לדעתי.
כשההורים שלי שיפצו את הדירה הישנה של סבתא שלי (הכל בסדר היא פשוט כבר לא גרה שם) כי היה צריך כבר להחליף את הכל כדי שאפשר יהיה לגור שם, היה לי קצת קשה לראות את המטבח נהרס.
אפשר לומר שזה מטבח שגדלתי בו (אחד מהם לפחות...) ולראות את האריחים (שיובאו מסתבר מאיטליה) שבורים ובתוך שקי פסולת בניין היה נורא. זה אולי הדבר שהכי אהבתי בבית.
הם אולי לא היו הדבר הכי מדהים שראיתם, אבל הם חלק מהעבר שלי, כמו לשבת ולעשות תחרות מי מסיים ראשון את קערת מרק העוף עם 'לוקשים' בקולי קולות עם סבא שלי, הררי הסופגניות המפוזרות להתפחה ברחבי המטבח בחנוכה ואת סיר המרק האדום עם האורז שעומד ומתבשל על הגז (זה שלפני כמה שנים התקשרתי את סבתא כדי לדעת איך היא הייתה מכינה אותו).
הסירים נשארו והזיכרונות גם.
אז כחלק מהעיצוב החדש שנתתי למטבח וכדי שכל פעם שאני אכנס אליו אני אזכר בזמנים קצת יותר פשוטים, חיטטתי בשקי הפסולת בזמן השיפוץ וזה מה שעשיתי:
 |
| מראה כללי של המטבח החדש |
 |
| האריחים שהצלתי |
מיסגור פשוט לפי מידה, גיליון של סול שחור וקצת זמן פנוי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה