‏הצגת רשומות עם תוויות זיתים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות זיתים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 17 במרץ 2016

דפי פסטה עם ארטישוק

לפעמים אני מצטערת שהעונות של ירקות מסויימים כל כך קצרות.
ככה זה עם הארטישוקים.

אני יודעת שבטח כבר נמאס לכם מכל המנות שאני מכינה איתם, אבל מה לעשות שגיליתי די לאחרונה כמה אני אוהבת אותם? עכשיו הם יחסית באמצע העונה ויש להם עוד כמה חודשים בודדים עד שהם יעלמו מהשווקים ומהירקנים אז אני מנצלת את התקופה הקרובה שבה הם זמינים באיכות מאוד טובה, גדולים ובמחיר מאוד סביר.

וכן, תמיד אפשר למצוא צנצנות של לבבות ארטישוק משומרים באיכות מאוד טובה, אבל זה עדיין לא כמו הדבר הטרי.
אחד הדברים שאני אוהבת בארטישוק הוא שיש בו מסה, כשמוצאים את הארטישוקים הגדולים, הבשרניים, הם פשוט מלאי טעם וכל ביס הוא תענוג.
הוא פשוט הופך לחלק העיקרי של המנה ופה לצד דפי לזניה הוא ממש מככב.

אני אוהבת לבחור אותם די גדולים, כי תחשבו כמה אתם מורידים מהשכבות החיצוניות ומה נשאר בסופו של דבר וכמה שיותר סגורים, זאת האינדיקציה הכי טובה לרמת הטריות שלהם.

דפי פסטה עם ארטישוק
2 מנות
6 ארטישוקים גדולים
6-8 שיני שום
10 זיתי קלמטה מגולענים
2-3 גבעולי בזיליקום
פלפל שחור
שבבי צ'ילי
10-12 דפי לזניה


מנקים את הארטישוקים, משאירים כשלושה ס"מ מהגבעול וגם אותו מקלפים בעדינות. 


מחממים סיר עם מים ומלח גס, ממש כמו לבישול פסטה.
חותכים את הארטישוקים לרבעים ומכניסים לסיר לחליטה של דקות בודדות, רק עד שסכין ננעצת בקלות.
בעזרת כף מחוררת מוציאים את הארטישוקים לקערה בצד. במים שנשארו אנחנו מבשלים את דפי הלזניה עד שהם ממש כמעט ומוכנים.
קוצצים את השום, בזיליקום וזיתים יחד עד קבלת חתיכות אחידות בגודלן. 


במחבת בינונית מחממים מעט שמן זית ובה מטגנים את התערובת הקצוצה עד הזהבה של השום. להיזהר מאוד שלא ישרף.


כשהשום מטוגן והתערובת מתחילה להעלות ניחוחות מעוררי תאבון מוסיפים את הארטישוקים החלוטים ומערבבים היטב.


כשדפי הלזניה מוכנים מוסיפים אותם למחבת ומערבבים בזהירות, כמה שפחות לקרוע אותם.
כשאתם רואים שדפי הלזניה עטופים היטב בכל הטעמים, להעביר לצלחת הגשה ומעל לפזר פרמזן.



יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

איך לכבוש זיתים. ואת לב האורחים.


אתם לא יודעים כמה זמן חיכיתי לכתוב לכם את הפוסט הזה!
אחד הדברים שאני יותר אוהבת לעשות הוא להחמיץ ירקות ולכבוש זיתים. שורות של צנצנות יושבות על השיש, רק מחכות שמישהו יפתח אותן ויתחיל לנשנש...
עם הזיתים יש לי רומן כבר כמה שנים טובות. מניסיון כבישה של הזיתים מהעץ בשדה שמאחורי הבית ומהחצר של דודה שלי (זיתים סורים, לא היה יותר מידי מה לאכול אבל יצא נחמד) ועד קפיצה לשוק ברמלה לקניה מרוכזת של כמות נכבדת שאפשר עוד לסחוב לאוטו חזרה.


ניסים- הסוחר הכי נחמד בשוק עם תרמילי הוניל הכי טריים
דור ההמשך שובר את הזיתים
ארגזים מלאים בזיתים
לקראת סוף העונה, כשהזיתים משחירים, אני כובשת גם אותם. פשוט בקערה, מלח גס, צלחת עם משקולת מעל ומנקזת את הנוזלים כל יום עד שהם כבר מצומקים (בערך שבוע- שבוע וחצי ולהוסיף מעט מלח גס כל יום, הוא הרי מוציא את הנוזלים). אחר כך לצנצנת עם שמן זית ולמקרר.
נכון, לקח לי די הרבה זמן להביא לכם את המתכון, רציתי להביא את כל התהליך עד לסופו, אבל אל תדאגו, יש עוד מספיק זמן לקפוץ לשוק הקרוב לביתכם ולקנות זיתים טריים לניסיון.
ואם כבר כובשים זיתים אז עושים כמות גדולה, אתם לא תאמינו באיזה מהירות הם יגמרו.

5 קילו זיתים ירוקים טריים
שיני שום קלופות מ-6 ראשים שלמים
6-7 לימונים (עדיף מהשוק, אלו מהסופר בדרך כלל מצופים שעווה)
פלפל חריף- לא חייבים אבל גם פרוסה-שתיים מאוד יוסיפו
תמיסת מי מלח בריכוז של 10% (הסבר בהמשך)
שמן זית לאיטום

שקית ההפתעות...
לשטוף היטב את הזיתים מאבק, עד שהמים נקיים.
קודם כל לשבור את הזיתים, אם קונים במקום שבו אפשר לשבור, עדיף.
אם שוברים בבית- מומלץ להשתמש בפטיש שניצלים. מי שרוצה לשמור יותר על הצורה יכול לחרוץ שני חריצים לאורך הזית (אחד מכל צד) עם סכין אבל זה יקח הרבה יותר זמן.


כדי להוציא את המרירות מהזיתים צריך להשרות את הזיתים במים לפחות למשך שבוע ולהחליף את המים כל יום. רצוי בצנצנת אטומה, הזיתים תוססים והלחץ מהגזים יוציא מים אל מחוץ לצנצנת אם היא לא תהיה אטומה. אני משתמשת בצנצנות עם קליפס המתכת וגומי אוטם, אבל שכל אחד ישתמש במה שיש\נוח לו.

הזיתים מחכים לשבועיים שטיפות
לאחר שבוע-שבועיים שופכים את המים, אין צורך לשטוף את הזיתים, מעבירים לקערה גדולה ומתחילים בתהליך הכבישה.

אחרי שבועיים במים
את הלימונים אני חותכת לרבעים לאורכם וכל רבע לשלושה חלקים.


את הפלפל אני פורסת לפרוסות. לא דקות מידי, כדי שלא יתפרקו. אם רוצים למתן את החריפת אפשר להוציא את הורידים הלבנים ואת הגרעינים- הם מקור החריפות.
תמיד לטפל בפלפל בזהירות- עם כפפות מי שרוצה, אם לא, להזהר לא לגעת בפנים!!
את שיני השום אני חותכת לשלושה- ארבעה חלקים.
מתחילים לסדר בצנצנת שכבות- שום, לימון וכמה פרוסות פלפל חריף

שכבה ראשונה
מעל מתחילים למלא בערך שליש צנצנת בזיתים.
וכך הלאה- שום, לימון, פלפל חריף וזיתים עד סוף הצנצנת.
כמות של 5 קילו זיתים תספיק לבערך 3 צנצנות גדולות של 3 ליטר.
אני בטוחה שלכל אחד יש את המתכון שלו לזיתים המושלמים, זה המתכון שלי.
כדי להפוך את הזיתים למשהו קצת שונה, לגיוון אני מוסיפה עשבי תיבול לחלק מצנצנות הזיתים.
בשלב מילוי הצנצנת, בערך בחצי הדרך אני שמה צרור של עשבי תיבול טריים מהגינה- לצנצנת הגדולה שבתמונה (5 ליטר) הוספתי 3 ענפי רוזמרין, חופן ענפי זעתר וחופן גבעולי פטרוזיליה.

עשבי תיבול שיכולים רק להוסיף אבל לא חייבים

עכשיו למי מלח. אני לא יודעת למדוד מה זה 10% כשיש שילוב של מוצק ונוזל. זה גם אף פעם לא נראה לי מספיק מלח.
אני משתמשת בשיטה הישנה של ה"ביצה הצפה". ממיסים מלח גס בקערת מים בשלבים עד שביצה טריה צפה לה על פני המים.
אני מתחילה עם כף וחצי מלח גס על שתי כוסות מים. אני יודעת שזה לא מספיק אבל אני ככה מתחילה, שיש לי איזשהו מדד (זה ריכוז המלח שאני שמה כשאני מחמיצה ירקות) ולאט לאט אני מוסיפה כל פעם כף מלח, מערבבת עד שהכל נמס ומכניסה את הביצה (לשטוף אותה לפני, כן?). צפה? כן- מצויין, לא- מוסיפה עוד כף.
ככה עד שהביצה צפה.
כשהגעתם לריכוז המושלם, מתחילים לשפוך את המים לצנצנות (אני מוזגת עם מצקת, יותר נוח לי) כמעט עד כיסוי מלא, להשאיר בערך 1-1.5 ס"מ מתחת לשכבה העליונה של הזיתים\תוספות.


את הס"מ הזה מכסים בשמן זית, ככה שיכסה מעל השכבה העליונה ואפילו קצת מעבר.
השמן זית הוא זה שאוטם את התהליך ומונע התפתחות עובש.
לסבלניים שביניכם, רצוי לחכות לפחות שבוע כדי שיתפתחו טעמים.
מי שאין לו סבלנות, יכול לטעום אחרי ארבעה ימים. הזיתים יהיו מושלמים, אבל עם השום והפלפל החריף הייתי מחכה קצת יותר...


אחרי ארבעה ימים עם התיבול

כדאי להגיש לצד עוגיות מזרחיות ובירה קרה. שילוב מושלם לאירוח.

עידכון מה- 8.11.12: קניתי עוד 5 קילו זיתים...

יום רביעי, 8 באוגוסט 2012

שקשוקה ליחיד

זהו פוסט חגיגי לכבוד ט"ו באב. 
מה אתם לא רואים את כל הלבבות שמסביב?!
טוב, אז נכון שה"חג" כבר עבר, אבל חשבתי לכתוב את הפוסט הזה בזמן שהכנתי לי ארוחת ערב ביום שישי וחשבתי על מהלך היום...

אז היום התחיל בנסיעה לנמל תל אביב, התקיים מפגש פנויים\פנויות לכבוד ט"ו באב שאורגן על ידי ביה"ס לצילום גליץ. ראיתי שנה שעברה כתבה ב Ynet על המפגש הקודם שהם ערכו וכשראיתי פרסום למפגש נוסף, חשבתי יאללה, זו הזדמנות לצאת לצלם קצת במקום שאני לא מגיעה אליו כל כך (ולמען גילוי נאות אני מכירה את הבעלים של ביה"ס כי הוא חלק ממקימי חברת הטיולים פוטו טבע שאיתם טסתי בפברואר האחרון ללפלנד ואני מגיעה מידי פעם להרצאות שלהם בנושאי צילום או טיולים).
אז שאלתי חברה מהטיול אם בא לה להצטרף וככה בילינו שעתיים בבוקר ט"ו באב. בחום ובלחות של תל אביב.
נכון, הרעיון והיוזמה היא מקסימה לדעתי והמחשבה על היום הספציפי הזה מוסיפה לאבק שמפוזר מכל פינה מדמויות קופידון על רקע הלבבות (לא באמת היו, זו סתם סטיגמה), אבל היה חם. ולח. וההתרגשות של לנסות ולהכיר מישהו ועוד בקבוצה לא הפחיתה את כמות הזיעה הנוטפת בחום הזה של תל אביב...
היה נחמד בסה"כ ואולי הייתי נהנית יותר אם היו 20 מעלות פחות. אבל זו רק אני.
הינה כמה תמונות שצילמתי:








חלק מחברי הקבוצה בפעולה

אחרי שהמפגש הסתיים חיפשנו מקום לאכול. תחשבו על זה, יום שישי, סביבות 11:30.
לא היה מקום באף בית קפה נורמלי ולא באמת רצינו לשבת ב"בני הדייג", אז החלטנו לקפוץ לעזריאלי.
טיפ קטן, אם אתם מתים מרעב ואני מתכוונת לגוועים שעוד רגע אתם מתעלפים כי לא אכלתם כלום כבר שבוע וחזרתם עכשיו מאי בודד, אל ואני מדגישה אל (גם לא בגלל שהתערבת עם חברים) תעיזו לאכול במקום שנקרא "שינטו", דלפק שמוכר משהו דמוי אוכל אסייתי. אני הזמנתי עיסקית שכללה רול סושי ו"מנת" נודלס וחברה שלי הזמינה שיפודוני פרגית באיזה מרינדה. הסושי היה אכיל. חסר טעם לחלוטין אבל אכיל, ככה גם היו השיפודים, אבל הנודלס כבר היו מזעזעים ברמה שנתתי שני ביסים (הראשון לטעום והשני לנסות לראות אולי משהו ישתנה) יותר מידי.
מעזריאלי חזרתי הביתה ובדרך קניתי חלה טרייה. עוד לא תכננתי מה אני אכין לארוחת ערב אבל עם חלה טרייה אי אפשר לטעות.
אחרי מקלחת קרה וקצת אלוורה למקומות השרופים (כבר אמרתי שאני לבנה ברמה מסנוורת?), החלטתי להכין שקשוקה לארוחת ערב.

שקשוקה ליחיד:

בצל קטן קצוץ
4 שיני שום פרוסות
חצי פלפל אדום פרוס דק
שתי עגבניות רכות חתוכות לקוביות
כף רסק עגבניות
שתי ביצים
מלח, פלפל שחור גרוס
זעטר

לטגן במעט שמן זית את בצל עד שמתחיל להזהיב ואז להוסיף את השום.



להמשיך לטגן עוד כשתי דקות ולהוסיף את הפלפל האדום. לטגן כחמש דקות עד שהפלפל מתחיל להיות רך, להוסיף את העגבניות, לתבל במלח ופלפל, לערבב ולכסות.





לתת לתערובת להתבשל עד שהעגבניות מתרככות ומוציאות נוזלים, להוסיף את הרסק ולערבב.
לבשל עוד כחמש דקות, לשבור את הביצים ולכסות. 



רמת עשיית הביצים תלויה בכם, אני אוהבת שהן עדיין חצי רכות ונוזלות.
לפזר מעט זעטר על הביצים.

שתי פרוסות חלה, מלפפון טרי פרוס וקצת זיתים תוצרת בית (שאני אגיע אליהם בעונה) ויש לכם ארוחת ערב לתפארת חג ט"ו באב.


מוכן!



בהמשך לנושא ט"ו באב ה"אהוב" כל כך, שודר היום הסרט "ברידג'ט ג'ונס". שוב.
סרט משעשע, לא הייתי אומרת שהוא אחד מהעשירייה הפותחת של הסרטים האהובים עלי, אבל אם אין משהו יותר טוב אני אראה אותו.
יש סרטים עם קטעים שקצת צובטים לי בלב, במיוחד בתקופה כזו.
יש סרטים עם קטעים שגורמים לי לרצות להיות בדיוק באותו המקום שה"גיבורה" נמצאת בו.
בבריג'דט ג'ונס יש הרבה הצתבטויות (טוב, הסרט הזה הוא צביטה אחת גדולה), אבל אני גם רוצה את הנשיקה הזו בשלג...
אולי לא כשהתוכע'ס בחוץ בתחתונים מנומרים.