שתי תוספות ל"על האש" שלא תפסיקו להכין

יום העצמאות כבר ממזמן נחשב לחג המנגל הלאומי.
כל חצר פנויה, כל פינת פארק ירוק וכל רצועת חוף הופכים לנקודה נחשקת בשביל המנגליסטים.
ואני ביניהם.
אמנם אנחנו חוגגים בחצרנו הפרטי והצנוע, אבל תמיד עם משפחה וחברים והופכים את החגיגה ליום שלם של אירוח והנאה צרופה עם הרבה מאוד אוכל, שתיה ומוזיקה.
לכל אחד יש את הבשרים האהובים עליו ואת התיבול האהוב עליו.
אצלנו הבשר מגיע כמעט נקי מתיבול, אולי רק הפרגיות שוחות להן לילה במרינדה, אבל בסך הכל התיבול היחיד שנוגע בבשר הוא מלח ופלפל שחור בתוספת של צ'ימיצ'ורי תוצרת בית.
אותי גידלו שאם כבר אוכלים בשר, צריך להנות מהטעם המקורי שלו וכל תוספת אחרת רק מאפילה על הטעמים הנפלאים שהוא מביא איתו.

הפעם אני לא מתקרבת למתכוני הבשר, אותם אני משאירה לחברי לרשת.
הפעם אני מביאה לכם "מתכוני צד", תוספת קטנה לצד הבשר וקינוח קטן ומתוק שאף אחד לא יתנגד אליו. שניהם פרווה ושניהם ללא גלוטן!

אצלנו בבית מאוד אוהבים שיני שום אפויות. בכל מנת עוף או תבנית של אנטיפסטי אפשר למצוא כמה ראשי שום מפורקים לשיניים, פשוט נאפים יחד עם המנה עצמה.
אני אפילו לא זוכרת לפני כמה שנים התחלנו עם המנהג הזה של לשים "כיס" מנייר אלומיניום עם שיני שום ו"לאפות" אותם מעל המנגל, מבחינתי הוא תמיד היה שם.

שיני שום על המנגל לנישנוש

4-5 ראשי שום
מלח גס
פלפל שחור גרוס
שמן זית

מפרקים את ראשי השום לשיניים אבל לא מקלפים אותם.
לוקחים רצועה ארוכה של נייר כסף, באורך 40 ס"מ לפחות, מקפלים לחצי לאורכה ולאחר מכן שוב מקפלים לחצי לאורכה. את כל אחד משני צידי הרצועה המקופלת מקפלים בקפל צר כדי לסגור את הכיס, בערך ברוחב ס"מ, אבל פעמיים ולוחצים חזק כך שלא יפתח בקלות.
מכניסים את כל שיני השום מהפתח שנשאר, מתבלים במלח גס, פלפל שחור גרוס ושמן זית, השיניים לא צריכות לשחות בשמן אבל שיהיה מספיק בשביל שיעטוף טוב את כולן.

סוגרים את הפתח שדרכו הכנסתם את שיני השום על ידי קיפול, כפול גם פה כמובן.
מנערים בזהירות, שלא לקרוע את הנייר ומניחים על הגריל ממש לאחר שהנחתם אותו על הגחלים.

כיס האלומיניום מתנפח בזמן הבישול, אל תבהלו.

כל תהליך הבישול לוקח כשעה, כך שבזמן אתם מחממים את המנגל למנות הרציניות ומוציאים את הנישנושים לילדים שיני השום יתבשלו להן בתוך תנור קטן וקומפקטי ויהיו מוכנות לצד המנה העיקרית.
כששיני השום מוכנות, כדאי להוציא אותן בזהירות לקערה קטנה או אפילו פשוט לקרוע את נייר האלומיניום ולתת להן להתקרר מעט.
הדרך הכי קלה וכיפית בשביל לאכול אותן היא פשוט לתת מעיכה קלה ושן השום קופצת לה מהקצה ישר לפה.

אפשרויות לגיוון- מעט יין לבן או עשבי תיבול טריים (אורגנו, טימין או זעתר הולכים מצויין).

הקינוח הוא משהו שלפעמים, אם אנחנו זוכרים לקנות בננות, עולה על האש.
הוא כל כך קל להכנה וכל כך טעים שגם אם אתם סיימתם את הארוחה ורק רוצים לנוח, אתם לא תוכלו לסרב לו כשתראו את השוקולד הנוזלי מבצבץ מתוך הבננה.

בננות חמות בשוקולד מריר
4 מנות

4 בננות כמעט בשלות
100 גר' שוקולד מריר
50 גר' אגוזי לוז קלויים

חורצים את קליפת הבננה לאורכה ופותחים אותה מעט. מניחים אותן על המנגל כשהחריץ בחלקו העליון וחורצים בבננה עצמה כמה חריצים קטנים.
שוברים את השוקולד המריר לקוביות ומסדרים אותו בתוך חריצי הבננה.

מניחים לבננות להתחמם ותוך כדי השוקולד המריר נמס לאט לאט. לאחר כחמש דקות אפשר לנסות לטעום אם הבננות מוכנות והשוקולד מספיק נמס. אם לא, תשאירו את הבננות לעוד כשלוש דקות.

קוצצים את אגוזי הלוז ומפזרים מעל הבננות והשוקולד המומס.
אפשר לשדרג את המנה עם כמה כדורי גלידה קצפת ולהפוך אותה ל"סאנדיי" אם אין לכם בעיית כשרות.

גבינת ריקוטה ביתית

בודדות הגבינות שאני ממש אוהבת. בכללי אני פחות מתחברת למוצרי חלב כמוצר צריכה יום יומי.
בין המוצרים היחידים שאני כן מחזיקה במקרר אפשר למצוא גבינה צהובה, יוגורט ואולי חלב ואיזה גבינה רכה כלשהי. אה ופרמזן, כי אי אפשר לאכול פסטה בלי פרמזן.
על גבינות מסריחות אין בכלל על מה לדבר, לא מתקרבת אליהן.

אחד מסוגי הגבינות הרכות שאני כן אוהבת וכן מרבה להשתמש בה במגוון אפשרויות היא ריקוטה.
שילוב הטעמים המתוק-מלוח פשוט מתאים להמון סוגי מאכלים והמרקם העדין שלה רק גורם לרצות לאכול ממנה בלי הפסקה. גם סתם ככה עם כפית.

כבר כמה זמן שאני זוממת להכין לבד ריקוטה.

אני זוכרת שלפני כמה שנים אמא שלי הכינה בבית ויצא ממש מוצלח.
אז את המתכון שלה אני לא יודעת, אבל חיפוש זריז באינטרנט והשוואה בין כמה מתכונים, שביניהן היתה גם ה"רוזנת היחפה", החלטתי שניסיון שמשלב בין כמה מתכונים, שווה את הזמן וההשקעה.
עכשיו רק צריך לזכור שגם יהיו חומרי הגלם בבית, אז דאגתי למצרכים והכינותי מראש את כולם!
כן, אפילו קניתי חלב.

כל תהליך ההכנה לא לוקח יותר מרבע שעה, עד כדי כך זה קל!
תעברו על שלבי ההכנה ותבינו שבהשקעה מינימלית תקבלו גבינה מצוינת בהכנה ביתית, עם כמות המלח הרצויה וללא חומרים משמרים. נכון, אפשר לקנות גבינה מוכנה בסופר, אבל מה הכיף בזה?!
אה ואחד היתרונות האהובים עלי, אפשר לתבל את הגבינה לפי טעמכם האישי עוד בזמן ההכנה ואז המרקם הסופי לא נפגע.
אני הוספתי בשלבים האחרונים בצל ירוק קצוץ ואבקת שום גבישי, ממש כשהעברתי את הגבינה לכלי לאיחסון ערבבתי את התיבול.

ריקוטה ביתית
תוצר סופי- 350 גר' גבינת ריקוטה

1 ליטר חלב 3%
250 מל' שמנת מתוקה
1 כף מלח גס
3 כפות מיץ לימון

שמים בסיר בינוני את החלב, השמנת והמלח ומביאים לרתיחה.

מסדרים מגבת דקה או בד חיתול בתוך מסננת שיושבת בתוך קערה בינונית.

לאחר הרתיחה מכבים את האש ומוסיפים פנימה את מיץ הלימון ומערבבים היטב. לאט לאט התערובת תתחיל "להשבר" ויתחיל להיווצר הגבן.

בעזרת מסננת קטנה מעבירים את הגבן עם כמה שפחות נוזלים אל בד החיתול שמעל המסננת.

כך משאירים את הגבינה לטפטף אל תוך הקערה למשך כשעה בחום החדר. אפשר להשאיר את המגבת ככה ואפשר לאסוף את קצוות המגבת, לקשור, לתלות אותה ולתת לנוזלים לטפטף לכיור או לקערה אחרת. 

לאחר כשעה מעבירים את הגבינה מהמגבת אל כלי לאיחסון במקרר.

הגבינה מחזיקה מעמד בקירור כחמישה ימים.

חמוצי לפת וסלק שלא תוכלו להפסיק לאכול...

זה נכון שהארוחה עצמה והמנות שמגישים בה הן חשובות, אבל לדעתי אחד הדברים שעוד יותר חשובים זה מה שמגישים לצד המנות, הדברים הקטנים שמלווים את המנה על צד הצלחת.
בגלל זה אני אחד הדברים שאני יותר אוהבת להכין זה חמוצים.

ברור שכבר הבנתם את זה בעקבות הטורים הקודמים על מגוון החמוצים שיושב לי דרך קבע במקרר, למקרה שפיספסתם עד עכשיו הבאתי לכם מתכונים למעורב, מלפפונים חמוצים וזיתים ירוקים ביתיים (בשתי רמות השקעה-לעצלנים ולמשקיענים).

הפעם אני מביאה לכם את אחד מסוגי החמוצים האהובים עלי- לפת מוחמצת.
אחד מהמתכונים היותר קלים להכנה (לא ששאר מתכוני ההחמצה קשים כל כך, אבל בכל זאת פה יש   פחות מרכיבים) וגם המהירות שהחמוצים עצמם מוכנים מביאה לכך שתעשו את המתכון הזה הרבה יותר ממה שתכננתם כי הם ייגמרו מאוד מהר...
כל מה שצריך זה לפת, סלק, שום ופלפל חריף (לא חובה), זה הכל!
אה ומים, מלח גס, חומץ וצנצנת גדולה, אבל זה אני מאמינה שיש לכם בבית באופן קבוע.

בעיקרון היחס של הלפת\סלק יכול להשתנות לפי הטעם שלכם בעיקר בגלל שהסלק פה בשביל לתת את הצבע ללפת בזמן ההחמצה, אבל בגלל שאני יותר אוהבת את הסלק המוחמץ מאשר את הלפת (שגם אותה אני אוהבת אבל הסלק לדעתי יותר טעים) אני מוסיפה יותר מאשר במתכונים אחרים שאני מכירה.
כך גם עם השום והפלפל החריף, גם הם טעמים שכל אחד יכול להוסיף או להפחית לפי טעמו האישי.

חמוצי לפת וסלק

4 לפתות גדולות
4 סלקים גדולים
1 ראש שום
1/2 פלפל חריף (אבל כל אחד יכול לשים לפי הטעם)
מלח גס
חומץ

לקלף את הלפת, לחצות לחצי ולפרוס לפרוסות בעובי חצי ס"מ בערך ולהניח שכבה בכלי פלסטיק, לפזר מעט מלח גס ולהניח עוד שכבה של פרוסות מעל, לפזר שוב מעט מלח גס. להמשיך כך עם כל פרוסות הלפת ולהניח בצד למשך כרבע שעה, כך המרירות והנוזלים הלא רצויים יצאו החוצה.

לקלף את הסלק, לחצות לחצי ולפרוס גם כן לפרוסות בעובי של חצי ס"מ.

לפרק את השום, לקלף ולחצות כל שן לחצי, אם השיניים גדולות אפשר לחלק לרבעים. את הפלפל החריף לפרוס לפרוסות לפי הגודל הרצוי.
לאחר כרבע שעה לסנן את הלפת מהנוזלים שיצאו. אין צורך לשטוף אותה.
מתחילים לסדר את הירקות בצנצנת- שכבה של לפת, שכבה של סלק, מעט פרוסות שום וכמה פרוסות פלפל חריף. כך ממשיכים עד שממלאים את הצנצנת.

בקערה גדולה ממיסים מלח גס ביחס של כף גדושה לשתי כוסות מים (אני מערבבת בין מים רותחים למי ברז), ממלאים את הצנצנת עד כ-3 ס"מ מקו הסיום של הירקות ואת השארית ממלאים בחומץ שיכסה לגמרי את הירקות.

בתקופה כזאת שהטמפרטורות של חום החדר יחסית נמוכות אפשר להשאיר את הצנצנת מחוץ למקרר בערך 3-4 ימים ואז כדאי להכניס למקרר, בקיץ הייתי ממליצה להשאיר יום אחד בחוץ ואז להכניס למקרר.
בעיקרון כל עוד הצנצנת סגורה היטב והיא מאוחסנת במקרר אין שום סיבה שחמוצים יתקלקלו, אבל אני אף פעם לא הצלחתי להחזיק צנצנת יותר משבועיים...

פסטה עם אפונה ושום מטוגן

כמעט כל מנה אצלי מתחילה עם בצל ושום מטוגנים. פשוט כי הם נותנים כל כך הרבה טעם וזה בסיס התחלתי מצויין כמעט לכל מאכל- רוטב, מרק או תבשיל מלא בכל טוב.

הפעם אני נותנת את הבמה רק לשום. כשמשתמשים בו בחוכמה ובמידה (למרות שאני ידועה בשימוש שלי בשום, אתם יכולים לראות את הכמויות שלו בערך בכל מתכון של עוף אצלי...) הוא מוציא את הטעמים הנכונים ונותן דגש על הטעמים של חומרי הגלם הנלווים אליו.
בעבודה עם שום צריך מאוד להיזהר שלא לשרוף אותו בזמן הטיגון אחרת הוא ייתן טעם מר נוראי לכל המנה.

הפעם אני מכינה מנת פסטה קלילה עם שום מטוגן יחד עם צלפים שנותנים מליחות אחרת לשילוב הטעמים של השום והאפונה וטעם מיוחד לכל המנה.
שקית של אפונה קפואה שיושבת בפריזר היא המוצא האידאלי לכל מנת פסטה זריזה.
שילוב האפונה יחד עם שאר המוצרים שבדרך כלל אני מחזיקה בבית- שום תמיד יש וצנצנת של צלפים שמחזיקה המון זמן כי כל פעם אני משתמשת בכמות קטנה, פותר את המחשבה הקבועה שיש בראש כשחוזרים מהעבודה ואין כוח לחשוב מה עכשיו מכינים לארוחת הערב.

פסטה עם אפונה ושום
2 מנות

5 שיני שום כתושות
1 כף צלפים
3 כפות שמן זית
1 כוס אפונה קפואה
פלפל שחור גרוס
אורגנו מיובש
50 גר' גבינת פטה עיזים מפוררת
פרמזן מגורד

חצי חבילת פסטה גדולה (קונכיות גדולות או פנה)

מבשלים את הפסטה לפי הוראות היצרן
מחממים מחבת בינונית עם שמן הזית ומטגנים את השום הכתוש על להבה נמוכה כדי שלא ישרף עד שהוא שחום.

קוצצים את הצלפים ומוסיפים למחבת לטיגון קצר יחד עם השום.

כשהפסטה מוכנה, מסננים אותה מהמים ומוסיפים את השום והצלפים. מערבבים היטב, מוספים את האפונה הקפואה ואת גבינת הפטה ומתבלים בפלפל שחור ואורגנו. לדעתי אין צורך להוסיף מלח כי הצלפים והגבינה מספיק מלוחים אבל כדאי לטעום למקרה שצריך לתקן תיבול.

מבשלים הכל יחד כשתי דקות כדי שהפסטה תתפוס את הטעמים ושהגבינה תתרכך.
מעבירים לכל הגשה ומפזרים פרמזן מגורד מעל.

סלט ארטישוק קליל

עם כל ארוחות החג, אני בטוחה שגם לכם כמוני נמאס לראות אוכל...
בעיקרון אני משתדלת לאכול כמה שפחות מצות, סתם כי זה לא שווה את הערך הקלורי (באמת שאני לא ממש סופרת קלוריות. משתדלת לשמור, אבל עדיין אוהבת לאכול) וזה לא ממש משביע ככה שאפשר לאכול המון בלי להרגיש. אבל עדיין הקרבה של הארוחות הגדולות- ערב החג וארוחת החג בצהריים למחרת, ומי שעובד עוד צריך לתפקד אחר כך. לא קל.

אז גם פסח עבר וצריך לחזור לשגרה.

אני יודעת שהבאתי לכם לא מזמן מתכון עם ארטישוק, אבל מסתבר עדיין לא נמאס לי ממנו ואני מנסה להכין ממנו כל פעם משהו אחר.

בעיקרון כשאני כותבת את הטור, לרוב יש לי מושג מה אני הולכת להכין ומה המצרכים שאני אצטרך, כי צריך גם להביא אותם מאיפשהו.
הפעם עד בוקר ההכנה לא ידעתי מה להכין. ידעתי שאני רוצה להכין סלט כלשהו כי די נמאס לי ממנות כבדות שלוקח שעות להכין, אבל ממה אני אכין סלט חדש כשאין לי חומרים "חדשים" בבית?

מה אני אגיד, מזל שיש חברים טובים במושב עם שדה ארטישוקים.

בהחלטה של הרגע קפצתי עם אבא שלי לטיול בשדה לקטוף כמה ארטישוקים (באישור כמובן) ותוך 10 דקות מהחזרה למטבח כבר היתה מנה מוכנה. בראש כמובן, כי רק לקלף את הארטישוקים לקח לי חצי שעה בערך!

אז מטיול קצר בשדה בשביל הארטישוקים וסיבוב בחצר בשביל עשבי התיבול והתפוזונים נוצרה מנה שאת האמת, לא יכולתי להפסיק לאכול.

כמה דגשים-
- אני החלטתי להשאיר את הגבעול של הארטישוק כי הוא מאוד הוסיף לצורת ההגשה ואם הארטישוקים טריים וצעירים לא צריך לפחד שהגבעול יהיה סיבי. פשוט בזמן קילוף החלק התחתון של הארטישוק עם סכין ירקות קטנה (או סכין "טורנה" למי שיש) ממשיכים לקלף גם את הגבעול ומשאירים ממנו כ-4 ס"מ.
להסבר מלא על קילוף הארטישוק אתם יכולים לקפוץ לפוסט הארטישוק הממולא גבינות.

- שילוב התפוזונים היה בעיקר בשביל הצבע, פשוט הגוונים של הירקות והאגס היה מונוטוני מידי לטעמי אז החלטתי להוסיף אותם למנה. לא חובה להוסיף אבל מי שרוצה כדאי לשים לב ולחצות אותם כדי להוציא את הגרעינים, שלא יפריעו בזמן האכילה.

- שימו לב שאת הקולורבי הכנסתי טרי ולא מוקפץ גם כן על המחבת, כשהוא מוקפץ הוא מקבל טעם קצת שונה ולדעתי המרקם הקראנצ'י מאוד מוסיף למנה.
- כן, אני יודעת שכל הויטמינים והסיבים התזונתיים נמצאים בקליפה של הקולורבי. אני עדיין לא אוהבת אותה. אז קילפתי אותו. מי שהקליפה לא מפריעה לו, מוזמן להשאיר אותה.
- זו מנה שקל מאוד להכין אותה גם על המנגל, כך שאם אתם יוצאים לפיקניק או לעל האש אפשר להכין את כל המרכיבים במקום וכך מתקבל סלט טרי עוד יותר.
- כן, אפשר להחליף את בצלי השאלוט בבצלים רגילים קטנים, אבל לשאלוט יש טעם עדין יותר.

סלט ארטישוק קליל

8 ארטישוקים גדולים
10 בצלי שאלוט
5 שיני שום
1 קולורבי גדול מקולף
2 אגסים
2 גבעולי נענע טריה
2 גבעולי אורגנו טרי
3 גבעולי זעתר טרי
50 גר' שקדים פרוסים (חצי שקית)
10 תפוזונים סינים
מיץ מ-2 לימונים גדולים
מלח גס
פלפל שחור

מנקים היטב את הארטישוקים, חותכים לרבעים ומשרים במים עם מיץ מחצי לימון

חולטים את הלבבות במים רותחים כ- 5 דקות ומוציאים לקערה עם מי קרח ומעט מיץ לימון.

מקלפים את הבצלים וחותכים לחצי לאורך.

חותכים את הקולרבי לחצי וכל חצי פורסים לפרוסות דקות לרוחב, כך חותכים גם את האגסים, כמובן בלי הגרעינים.
מסננים את לבבות הארטישוק מהמים ומזלפים עליהם מעט שמן זית.
מחממים מחבת פסים ומטגנים את לבבות הארטישוק והבצלים עד הזהבה ושנוצרים פסי החריכה היפים, כ- 7 דקות. קוצצים את שיני השום ומוסיפים למחבת. מקפיצים הכל עוד כדקה.

מעבירים את הארטישוקים והבצלים לקערה גדולה ובאותה המחבת מטגנים קלות גם את האגסים עם מעט שמן זית, ממש כמה טיפות.

קוצצים את עשבי התיבול דק ומוסיפים לקערה

מעבירים את האגסים ואת הקולורבי הטרי לקערה יחד עם לבבות הארטישוק, מתבלים במעט מלח גס, פלפל שחור גרוס ומיץ מלימון אחד ומערבבים היטב בזהירות שכל מרכיבי הסלט יהיו עטופים בעשבי התיבול ובשאר הטעמים.
מחממים מחבת יבשה וקולים את פרוסות השקדים עד הזהבה.
מוסיפים את השקדים לסלט ממש לפני ההגשה.

פוקאצ'ה בסיסית וקלה להכנה

בצק זה אהבה שלי.
אף פעם לא הבנתי את הפחד מבצקים ומשמרים. כנראה השמרים מרגישים את הפחד מהאנשים. כמו כלב.


הבצק לא מצליח? לא מצליח. זורקים ועושים חדש.


שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא בעד לזרוק אוכל. אבל אם קורה שמנסים ולא מצליחים, חבל "להתבחבש" עם זה ופשוט לנסות שוב. רק ככה לומדים ומצליחים.

ההרגשה של הבצק בזמן הלישה בידיים או הרגע שהוא יוצא מהמיקסר ואתם כבר רואים שהוא הצליח וכמה הוא רך ויפה (כן, אפשר לומר על בצק שהוא יפה!) באותו הרגע אפשר להתאהב בבצק.
באמת שאפשר.
אני בטוחה שזו לא רק סטייה שלי, אחרת איך יש כל כך הרבה אופים בעולם?

הפעם אני לא מסבכת אתכם עם לחם בהכנה ארוכה כמו המחמצת, אלא פוקאצ'ה עם הכנה קצרה וקלה יחסית.
הפוקאצ'ה אצלנו בבית מוגשת כמעט כל יום שישי בגרסה שונה, פעם פוקאצ'ה רגילה עם שום ושמן זית ופעם כפיצה עם רוטב עגבניות ותוספות שגם הילדים יאכלו.


כמובן שכל אחד יכול לשים תספות שהוא רוצה ואוהב. ירקות קלויים מתקבלים בשמחה וגבינות גם כמובן.

פוקאצ'ה

600 גר' קמח לבן
1 כף שמרים יבשים או 25 גר' שמרים טריים (חצי קוביה)
1 כף סוכר
1 כף מלח
2 כפות שמן זית
2 כוסות מים

רעיונות לפיזור על הפוקאצ'ה-
- תערובת של שום כתוש, רוזמרין, שמן זית, מלח גס ופלפל שחור גרוס.
- רצועות פלפל אדום ובצל סגול מוקפצות עם חומץ בלסמי
- תוספות של פיצה גם מתקבלות בשמחה- רוטב עגבניות, זיתים וכו'...
- ירקות קלויים כמו: עגבניות שרי, פרוסות חציל, פרוסות קישואים, פרוסות בצל
- כמובן שתוספות של גבינה גם כן- מוצרלה, פטה, בולגרית ועוד.

בקערת המיקסר שמים את הקמח והשמרים היבשים. מערבבים מעט כדי שהשמרים לא יהיו חשופים לשאר החומרים.

אם אתם משתמשים בשמרים טריים כדאי להמיס אותם ברבע כוס מים לפני ההוספה לקמח.
מוסיפים את הסוכר, שמן זית ומלח.
מתחילים לעבד את הבצק עם וו לישה ותוך כדי מוסיפים את המים. הבצק הסופי צריך להיות יחסית נוזלי ודביק אבל אם הוא נראה לכם ממש נוזלי אפשר להוסיף מעט קמח.

לפני התפחה

מעבדים את הבצק כעשר דקות, גם אחרי שהבצק נראה אחיד ואין גושים של קמח.
בסיום הלישה מזלפים מעט שמן זית מעל, מכסים במגבת ומניחים בצד במקום חמים לכשעה, עד הכפלת הנפח.

אחרי התפחה

כשהבצק מגיע לנפח הרצוי מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה ובעזרת ידיים משומנות או מרית משטחים את הבצק על כל התבנית.

מניחים את התבנית בצד לעוד כ- 20 דקות להתפחה שניה.
בינתים מחממים תנור לחום גבוה (220).
לאחר ההתפחה השניה מפזרים על הפוקצ'ה איזה תוספת שרוצים.

שום, שמן זית, רוזמרין, מלח גס ופלפל שחור גרוסים

מכניסים לאפייה לכ- 20 דקות עד שהבצק אפוי.

בסיום האפייה מוציאים למגש\קרש חיתוך, מורחים במעט שמן זית ומגישים.